אפרים גליס נ' קרוקר אינטרנשיונל בע"מ ואח'

פסק דין

האם נחתם בין הצדדים חוזה לתקופה קצובה? זוהי השאלה בה עליה להכריע בתביעות ההדדיות שהצדדים הגישו בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין

הנתבעת 1 (להלן- גם "החברה") הינה חברה שעיסוקה בתחום אפנת הג'ינס ועוסקת בייצור ושיווק של פרטי הלבשה שונים.

התובע, מר גליס (להלן: "התובע"), הועסק בנתבעת כמנהל משאבי אנוש, החל מיום 16.1.06 ועד לפיטוריו ביום 30.6.08.

הנתבע 2 (להלן- גם "דוד לוי") הינו מנהל ובעלים במשותף של הנתבעת עם רעייתו, הגב' אתי לוי (להלן: "הגב' לוי") , המשמשת כמנכ"לית החברה.

ביום 21.8.07 נחתם בין התובע לנתבעת, בנסיבות השנויות במחלוקת ושתפורטנה בהמשך, הסכם לתקופה קצובה בת 5 שנים, שכותרתו "עדכון תנאי העסקה- אפרים גליס" (להלן: "הסכם העדכון הראשון").

הסכם זה, אשר היווה תוספת להסכם העסקתו של התובע מחודש דצמבר 2005, כלל התחייבות להעסקת התובע לתקופה קצובה של 5 שנים, ונקבע בו, כי במידה ויופר, ישולמו לתובע שכר ותנאים נלווים בגין תקופה זו, תשלום מענק שנתי בגין כל שנת עבודה בסך 8,000 $ וכן תוספת שכר חודשית בסך 1,800 ₪ נטו.

לטענת הנתבעים, ההסכם נחתם במהלכה של מסיבה שהתקיימה בביתו של הנתבע, בה הציג התובע בפני הנתבע ברירה אחת ויחידה- חתימה על ההסכם או התפטרותו מהעבודה. יום למחרת המסיבה, הודיע הנתבע לתובע על ביטולו של ההסכם.

עוד טענו הנתבעים, כי בניסיון להגיע להסכם, אשר יהא מקובל על שני הצדדים, נחתם מסמך נוסף ביום 7.10.07, על גבי הודעת התפטרותו של התובע, ובו צוין בכתב יד כי הסכם העדכון הראשון יוחלף להסכם חדש לתקופה קצובה בת 3 שנים, אשר ינוסח על ידי בא כוח החברה (להלן "הסכם העדכון השני"). התובע הכחיש כי הסכם העדכון הראשון בוטל וטען כי חתימתו של גבי הסכם העדכון השני זויפה.

כך או כך, החל מחודש מרץ 2008, או בסמוך לכך, החלו היחסים בין התובע לנתבע להידרדר, עד אשר ביום 30.4.08, הגיש התובע תלונה כנגד הנתבעים בגין האזנת סתר ואיומים.

ביום 15.5.08 התקיימה פגישה בין התובע לבין באי כוחה דאז של הנתבעת, ובה נמסר לתובע כי לנתבעת יש ראיות כנגדו. בסיומה של פגישה זו הוחלט כי התובע יצא לחופשה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 20.5.08, נמסרה לתובע הזמנה לשימוע אשר נקבע ליום המחרת. לבקשתו של התובע, נדחה מועד השימוע וזאת על מנת לאפשר לו להתייצב לשימוע כשהוא מיוצג על ידי עו"ד.

ביום 23.6.08, התקיימה ישיבת השימוע בעניינו של התובע ובעקבותיה הוחלט על פיטוריו לאלתר.

טענות הצדדים

טענות התובע בתובענה-

לטענת התובע, בינו לבין הנתבעים נחתם הסכם לתקופה קצובה בת 5 שנים לאחר שהתובע שיתף את הנתבע בקשייו ובהתלבטויותיו באשר להמשך עבודתו בחברה, וזאת נוכח היקף עבודתו והשקעתו בחברה. לפיכך, ולאור העובדה, כי החברה חפצה ביקרו, הוסכם כי התובע יכין מסמך ובו תעוגן הסכמתם להתחייבות הדדית להעסקת התובע למשך חמש שנים. מסמך זה נחתם בביתו של הנתבע.

אלא, שהחל מחודש מרץ 2008 או בסמוך לכך, חל שינוי ביחס הנתבעים כלפיו, באופן שהם גילו כלפיו יחס עוין, ששיאו היה בהטמנת אמצעי הקלטה וצילום בחדרו. עם גילויים, הגיש התובע תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע וכנגד הגב' לוי.

לטענתו, כתוצאה מירידה ברווחי הנתבעת, הוא נתבקש להסכים לביטול הסכם העדכון הראשון ואולם, למעט דיבור חד צדדי, הסכם זה לא בוטל ולא נחתם כל הסכם חדש תחתיו.

עקב סירובו לביטול הסכם העדכון הראשון ולאחר הגשת תלונה כנגד הנתבעים, החליטה הנתבעת לפטרו, תוך יצירת מצג שווא, לפיו יש לה "ראיות" כנגדו. לנוכח האמור לעיל, טען, כי היה מנוי וגמור מעם הנתבעים לפטרו עוד בטרם קיימו את "שיחת השימוע".

לטענתו, יש לחייב את הנתבע באופן אישי בכל חיובי הנתבעת, ביחד ולחוד, וזאת באשר הנתבע עירב בין פעילותה של הנתבעת לפעילותו האישית ועירב נכסים וכן פעל בשם הנתבעת באופן החורג מהמוטל על הנתבעת על פי דין. בנוסף, הנתבע התחייב כלפיו באופן אישי, התחייבות העומדת בפני עצמה בצד התחייבותה של הנתבעת.